החלטה בתיק בפ"מ 363-01-13

1. בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57 ב לפקודת התעבורה.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום  3/1/13, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת - חברת הובלות סבבה בע"מ, למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה ברכב הנ"ל כשרישיון הנהיגה של הנהג אינו תקף לסוג רכב זה בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה,  נהיגה שבוצעה על ידי נהג בשם אלרמילי ענן.

3. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג מר אלרמילי ענן אכן נהג ברכב כאשר הבחינו בו השוטרים כשהוא נוהג ללא חגורת בטיחות הורו לו לעצור תוך שמירת קשר עין רצוף, התבקש להציג מסמכים, בבדיקה נמצא כי הינו מורשה לנהיגה משנת 2010 אומנם אוחז ברישיון נהיגה בדרגה C1 אולם כיוון שהוציא את רישיון נהיגתו לאחר 2006 הרי הוא מוגבל לנהיגה עד 12 טון  ואילו על פי רישיון הרכב, הרכב בו נהג הינו 14,990 קילו. בגין עבירה זו השבית קצין המשטרה את הרכב.

4. בשימוע שנערך לבעל הרכב  ביום 3/1/13 ,בשם אלרמילי עסאם (על פניו יש זהות בין שם המשפחה של בעל הרכב לשם המשפחה של הנהג), אישר בעל הרכב כי הנהג לא אמור לנהוג. הוא יודע שאין לו רישיון והוא לא יודע למה הוא נהג.

5. לאחר דברים אלו של בעל הרכב, אצטט את דברי הנהג כאמור אלרמילי ענן שכאשר נעצר באותו יום מסר : "אני נוהג כבר 3 שנים עם המשאית, אני נהגתי עכשיו". אציין כי דברים אלו, כשהנהג נוהג כבר 3 שנים עם המשאית, סותרים לחלוטין את הדברים שנאמרו על ידי בעל הרכב שטען שהנהג לא אמור לנהוג והוא לא יודע למה הוא נהג.

6. לאור האמור אינני מוצא ממש בטענות ב"כ המבקשת כי עשתה כל שביכולתה למנוע את העבירה וכי הרכב בד"כ אינו מוצמד לנהג שביצע את העבירה שכן על פניו ולכאורה נהג ברכב זמן ממושך נהג בלתי מורשה לנהיגה בו. ומסקנתי זו לא השתנתה גם לאחר שעיינתי במסמכים שהגיש ב"כ המבקשת. ולהיפך שכן אם החברה מסרה לידיו את המשאית בשנת 2010 ובעל הרכב מאשר בשימוע כי לנהג אסור לנהוג, הרי לא ניתן כלל לקבל הטענה.

7.  לאור האמור הריני קובע כי ישנם לראיות לכאורה והמבקשת אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו על פי סעיף 57 ב', ב' לפקודת התעבורה.

8. לעניין זה אציין כי פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, שם נקבע:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בחור לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

9. אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב. דבר שלא התבצע במקרה זה.

10. שקלתי גם את הטענות הנוגעות לצורך החברה ברכב לצורכי עבודתם כחברת הובלות,  אולם  לא נטען בפני כי אין לה רכבים נוספים. לעניין זה, הבאתי בחשבון גם את העובדה כי השבת הרכב לידי המבקשת, פרושה השבת הרכב לידיו קרבתו של מבצע העבירה שהינו אחד מעובדיה ומצב זה אינו רצוי, לבטח לא בסמיכות למועד ביצוע העבירה לכאורה.

11. עוד אציין, כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

12. בית המשפט סבור כי הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה כפי שעולות מחומר החקירה.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה.

אשר על כן, הבקשה לביטול איסור שימוש - נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תיידע את הצדדים טלפונית בהחלטה ותשלח החלטתי זו לצדדים.